ארטאטאק - אתר הנצחה

​

ארטאטאק - artattack - היא תכנית טלויזיה עצמאית ששודרה בערוצים המקומיים של חברות הכבלים ״ערוצי זהב״, ״תבל״, ״מתב״ וחברת הלווין ״יס״ בשנים 2000-2001.

זו הייתה תקופה קצרה בה אמנים רבים התחילו להשתמש בוידיאו באופן עצמאי, עם כניסתן לשוק של מצלמות הprosumer ותכנות עריכה ביתיות דוגמת Final Cut Pro1, בעוד שחללי התצוגה (לכשעצמם מעטים ביותר) לא היו ערוכים להצגת עבודות מסך, אם בכלל מצאו בהן עניין.

אל תוך הלאקונה הזאת נכנסה ארטאטאק ותפקדה כמו גלריה בטלויזיה, עם תכנית מתחלפת ושעות פתיחה. בכל חודש עלתה תכנית חדשה בת 25 דקות ששודרה פעמיים בשבוע בשעות קבועות, כלומר 8-9 פעמים בחודש. בתכנית הוצגו באורך מלא עבודות שהתאימו למסך הטלויזיה - אנימציה, סרטים נסיוניים, וידיאו ארט ועוד.

 

ארטאטאק הוקמה בירושלים על ידי עירית גרטי, איציק ליש, אפי ויס ואמיר בורנשטיין, בוגרים טריים של המחלקה לאמנות בבצלאל שרצו להקים חלל אמנות שיתופי במציאות שלא איפשרה כמעט חללים כאלה. למרות שהופקה באפס תקציב וללא כל נסיון, ארטאטאק הייתה שאפתנית וחלמה רחוק. היא ניסתה לייצר שינוי בקרב קהילת האמנות המקומית ולהציע מודלים של שיתוף פעולה וסיוע לאמנים. כמו למשל, עזרה בהפקת עבודה על-ידי השאלת ציוד או שירותי עריכה תמורת הצגת העבודה בתכנית (סיוע שאף קרן תמיכה לא סיפקה באותו זמן), או ע״י עריכת ראיונות מצולמים עם אמנים שהציגו בתכנית, שאיפשרו לקהל רחב יותר גישה אל העבודה. ארטאטאק הציגה גם אמנים מחו״ל והייתה אחת הפלטפורמות הראשונות לקיים קול קורא להצגת עבודות וידיאו. במסגרת אחד משיתופי הפעולה שיצרה, מבחר עבודות מארטאטאק הוצגו בתכנית snack'on'art בערוץ ה public access בניו יורק ולהיפך. ארטאטאק גם הוצגה בתערוכות, למשל במוזיאון חיפה לאמנות, בGwangju Biennale (דרום קוריאה) ובפסטיבל וירוס ב Šiauliai (ליטא).
 

על אף פגמיה (החינניים) וחייה הקצרים, מסתבר שארטאטאק נחרתה בזכרונם של רבים הרואים בה אבן דרך. גם מתנגדים היו לתכנית, שהביעו את מחאתם ועוררו דיון פורה על שאלות שמעניין לבדוק שוב ממרחק הזמן.

 

אתם מוזמנים לצפות בתכניות - מרגע שנקבל אישור מהאמנים המשתתפים, לקרוא את קטעי העיתונות וגם לשלוח לנו תגובות ושאלות.

​

מרגע הקמתה ארטאטאק נהנתה מתמיכה מורלית ושיתוף פעולה אקטיבי של סרג׳יו אדלשטיין והמרכז לאמנות עכשווית שגם היה המפיק הרשמי של התכנית. ארטאטאק הציגה גם עבודות מתוך ארכיון הוידיאו של המרכז ותרמה לארכיון את עשרות עבודות הוידיאו שאספה במשך שתי שנות פעילותה. בעז ארד פתח בפני ארטאטאק את ארכיונו הפרטי ודלתות נוספות, סות׳ביס העניקה חסות לתכנית וחנות הצילום הירושלמית zoog סיפקה שירותי המרה. גופים נוספים סייעו נקודתית ונתנו לה במה בהזדמנויות שונות, אם שמם לא מופיע מעל דפי אתר זה, אנא הזכירו לנו ונשמח לתקן.
 

אחרי שנתיים של שידורים, מקימי התכנית העבירו את רצועת השידור והציוד לקבוצת קורדובה. הקבוצה -  רומן באימבאיב, ליאור ווטרמן, יונתן לוי, שי-לי עוזיאל, רותי סלע וגלעד רטמן - פעלה בין השנים 2002 - 2006  הקבוצה הפיקה והציגה בעבר שני סרטים, כשכל אחד מהחברים נוטל חלק בכתיבה, בבימוי, בהפקה, בצילום ובמשחק. ב"קורדובה" חברים שישה אמנים – ללא משנה או אידיאולוגיה סדורה - שמוצאים עניין ושפה משותפים, הנוהגים בעקביות לקחת חלק זה בעבודתו של זה - בסרטי וידאו, הצגות תיאטרון, מיצבים או ערבי שירה. שתי תוכניות מבית היוצר של קבוצת קורדובה: הראשונה הינה פסיפס אסוציאטיבי, עירוני ואירוני, של קטעים קצרים. (שודרה ב2002) השנייה הינה פרק ראשון בטרילוגיית "מטאדור" המציג צעיר הנחטף לאור יום ומובל לסדנא תת-קרקעית. שם הוא נדרש להנהיג חבורת גולים לאומנית המעבירה את ימיה במלאכת תפירה של פרוכת הסוואה עצומת מימדים. (שודרה בשודרה ב2003).